עוברים דירה !

סוף סוף אנחנו עוברים דירה ! לדירה משלנו : )
המעבר הוקדם בכחודש... קצת בהפתעה, ולמרות שאני לא אוהבת הפתעות - זאת הייתה הפתעה נהדרת שהתקבלה בברכה.
אני כבר התחלתי לארוז קצת את הדברים, בעיקר בגדי חורף, כלים, קצת סקראפ שאני לא ישתמש בו במידי, ספרים, דיסקים ... הבנתם את הרעיון ...

הנה כמה תמונות, ככה נראה מרכז הסלון שלנו
בגלל שאנחנו לא רגילים לזה ששולחן קפה די צמוד לספה אני ובעלי חוטפים ממנו מכות כמעט בכל פעם שאנחנו עוברים לידו, הקללות עפות פה חופשי : ) זה טוב שאנחנו לא לוכחים את השולחן המסכן איתנו לדירה החדשה כי הוא כזה מקולל שלא נראה לי שאני הייתי מכניסה אותו הביתה : )



ובמרכז כל הבלגן והטירוף עומדת לה פינת הסקראפ הקטנה כמו אי של שפיות, אני יארוז אותה ממש יום יומיים לפני המעבר .



וזוכרים את הכוורת ?
ככה היא נראת היום, והמון המון קופסאות לאריזה בצד ... מה שמזכיר לי כמה עבודה עוד מחכה לי...



וככה נראה חלק מחדר השינה שלנו, קופסאות של הספריה החדשה והשולחן קפה החדש משני צידי המיטה



וגם מתחת למיטה : )



ברור שרק אני אורזת הכל (במקור אני מאוקראינה אבל בעלי אומר שאני חצי מרוקאית וחצי פולניה : )) ואני לא מרשה לבעלי לגעת בכלום, המשימה שלו זה רק להוריד לי את הדברים מהחלק הגבוהה של הארון ולשים אותם על הרצפה .
מה שמביא אותי למזל הרע שלי... אתמול נתפס לי הגב ! ואני לא יכולה לזוז, אני בקושי מזיזה את הרגליים ואני לא יכולה לקום או לשבת לבד ... ככה שבעלי הפך גם למטפלת סיעודית סוג א , הוא ממש טוב בזה. הבטחתי לזכור לו את זה כשהוא יהיה זקן : )

ובנימה קצת אישית ...
עברה עלי שנה ממש קשה, חליתי, הייתי ממש חלשה במשך כחצי שנה, ירדתי כמה קילוגרמים (ואני גם ככה הייתי רזה...) , בקיצור שנה שלא הייתי מאחלת לאף אחד . והבית החדש בהחלט נותן לי קצת רוח במפרשים והמעבר מרגש אותי ואני כבר לא יכולה לחכות (יש עוד כשבועיים עד אז) . ואתמול כשנתפס לי הגב הבנתי משהו, הבנתי את זה כשבעלי ניסה להשכיב אותי במיטה ולהרים לי את הרגליים וזה כל כך כאב שצרחתי והדמעות ישר זלגו לי מהעיניים ופתאום התחלתי לצחוק (כן - לבכות ולצחוק יחד, ממש דורשת אשפוז פסיכיאטרי מידי) וזה כל כך כאב לי לצחוק ולא יכולתי להפסיק. ובאמצע כל הצחוק והכאבים הבנתי כמה אני חזקה . היו לי הרבה ימים קשים, והמצב רוח היה על הפנים . ועם החודשים זה התחלף לימים טובים וככל שעבר הזמן היו יותר ויותר ימים טובים . והיום אני תופסת את עצמי חושבת כל הזמן חיובי וכל הזמן צוחקת ושמחה למרות הכל .
כן, גם עכשיו כשאני לא יכולה לזוז וכל הגב כואב לי נורא אני מחייכית : ) וזה נכון מה שאומרים, שמחלות משנות אנשים . אני חושבת שבחיים לא הייתי כל כך אופטימית .

לא חשבתי שיבוא היום שאני יוכל לקרוא לעצמי פייטרית , זה לא תאור שהייתי מתארת את עצמי אי פעם אבל עכשיו הוא בהחלט התיאור שהכי מתאים לי : )
הייתי רוצה להודות לבעלי המקסים שמטפל בי כל כך יפה, בסבלנות ובאהבה גדולה (אני כבר הייתי חונקת את עצמי מזמן).
אני מודה גם לפורום ולקומונות המקסימות ולכל הבנות שמגיבות ומחממות לי את הלב - אתן יודעות מי אתן ...

אני מקווה שהבית החדש יביא איתו התחלה חדשה